איך נולד העסק שלי?

איך נולד העסק שלי?

ידעתי שאני רוצה להיות עצמאית לפני הרבה שנים אבל רק באפריל 2012 עשיתי משהו שיקדם את הענין. נרשמתי לקורס "פתיחת עסק" של מט"י- מרכז לטיפוח יזמות בירושלים. מדובר בקורס של 10 מפגשים, כל מפגש מוקדש להיבט אחד של ניהול העסק. במפגש הראשון עשינו סבב היכרות וכל אחד אמר מספר מילים על עצמו. כשהגיע תורי אמרתי: קוראים לי לילך וידל ואני אפתח חנות מתנות. הרבה התרשמו מהמשפט שלי כי אני הייתי היחידה שאמרה חד משמעית מה היא רוצה. מדי פעם כשיוצא לי לפגוש אנשים מהקורס ברחוב הם לא מופתעים שיש לי חנות... הייתי כל כך חד משמעית בענין.

בזמן שנרשמתי לקורס עבדתי במשרה מלאה בתור מנהלת משרד. ביקשתי מהבוס פעם בשבוע לצאת מוקדם כי נרשמתי לקורס פתיחת עסק. הוא הבין שאני עם חצי רגל בחוץ וביקש שאתן לו דד ליין- מתי אני עוזבת. עוד לא התחיל הקורס והוא כבר רצה שאתן תאריך... לא היתה לי תשובה עם תאריך כי אני בעצמי לא ידעתי מתי ולאן אעזוב. 

באחד המפגשים בקורס המרצה ביקש שנרשום איזה צעדים יקדמו אותנו לפתיחת העסק ואני רשמתי- להתחיל לעבוד בחנות מתנות שכבר עובדת כדי להיכנס לעניינים וללמוד מלמטה. המרצה שאל למה אני לא עושה את זה ולי היו מלא תירוצים...יש לי עבודה במשרה מלאה, אין לי זמן ועוד שלל תירוצים.

הדחיפה הקלה הזאת גרמה לי ללכת לחפש עבודה בחנות דומה לחנות שאני רוצה לפתוח. הלכתי לנחלת שבעה לחנות של אומנות ויודאיקה ואחרי ראיון עם הבוס התחלתי לעבוד שם. את החפיפה שהוא עשה לי כתבתי במסמך לטובתי ולטובת הנחפפות הבאות. למדתי ממנו הרבה (בכל זאת עם ניסיון של 18 שנים אי אפשר להתווכח). עבדתי שם שנה ואין ספק שזה נתן לי כלים להמשך דרכי העצמאית. זה היה צעד חכם.

בעבודה של המשרה המלאה הבוס כבר הפסיק לשאול מתי אני מתכננת לעזוב ופשוט נקב תאריך סיום שהשתלב בדיוק עם נסיעה לארה"ב שתכננתי. החל מה-1.11.12 הייתי ללא עבודה. חיפשתי מקום לחנות והיו כמה מקומות על הפרק... אחד מהם ליד הבית במתחם שהיה אמור להיפתח ב-1.1.13 ועד עצם היום הזה הוא לא נפתח... היה לי מזל לצאת משם בזמן. עוד מיקום שרציתי היה ברחוב הלל במרכז העיר אבל גם שם לא הסתדר. את המיקום הנבחר בהתחלה שללתי כיוון שבעל הבית סיפר לי שיש תכנון עתידי לבנות מעל החנות ובתקופה הבניה החנות תהייה סגורה שלושה חודשים. לא רציתי להכניס ראש בריא למיטה חולה ולכן חיפשתי מיקום אחר. אחרי שלושה חודשים שישבתי בבית ללא התקדמות עם העסק (כן קיבלתי הצעות לעבודה בענף המלונאות שאותו עזבתי), פניתי שוב לבעל הבית והפעם הלכתי על זה עד הסוף. מדברים על הבנייה הזאת מעל לעשור...כשזה ייקרה זה ייקרה. חתמנו על חוזה וקיבלתי מפתחות באפריל 2013.

את החנות שלי פתחתי ב-31.5.13- זה היה יום שישי והייתי נחושה לפתוח ביום האחרון של חודש מאי ולא לחכות ליוני... במיוחד לאור העובדה שאת המפתחות לחנות קיבלתי כמעט לפני חודשיים (!!). השיפוץ לקח זמן, חיכיתי למעצבת שתחזור מחו"ל והזמן עבר לי כמו נצח...רציתי כבר לפתוח. מלא סחורה שהזמנתי כבר חיכתה בבית לשעת השין.

החנות שלי פתוחה שנה ושבעה חודשים ואין גאה ממני :)

J'aime מתנות משמחות
אבן ישראל 1 (פינת יפו 57) מרכז העיר ירושלים
יש גם חנות און ליין: https://www.my-stores.co.il/jaime
בואו לבקר,
לילך

אופטימיות מדבקת- ראיון עם ענבל גבור

ביום שפתחתי את החנות, הפריט הראשון שנמכר היה מגנט של ענבל גבור- היום זה יום טוב. בצבע ורוד. הכל מתועד :) מאז אני עוקבת אחר המוצרים החדשים שענבל מעצבת וכל פעם היא קולעת בול! המוצר החדש שלה פשוט מקסים- מדובר בדף בגודל A4 עם שלל מדבקות משמחות מבית היוצר הכי אופטימי וצבעוני שיש. תכף נגיע אליו... מוזמנים להכיר את ענבל גבור.

שלחתי לענבל מספר שאלות והנה תשובותיה. זה ראיון בשלט רחוק, מעולם לא נפגשנו :)

הגדירי את עצמך ב- 5 מילים:

שמחה, יצירתית, חייכנית, אופטימית ומלאת אהבה

מה הרקע שלך?

תואר ראשון בעיצוב גרפי וצילום לפרסום, שלוש שנות לימודים במכללת תילתן, המכללה לתקשורת חזותית בחיפה, ושנה באוניברסיטת NBU בסופיה, בולגריה.

כיום אני בעלת סטודיו לעיצוב וצילום, מתמחה במיתוג וקריאייטיב לעסקים קטנים. ובעלת המותג inbal gibor בו אני מעצבת ומייצרת מוצרי נייר ומתנות מקוריות שנמכרים בחנות האונליין שלי ללקוחות בארץ ובחו״ל ובחנויות מובחרות ברחבי הארץ. 

מה המוצר הראשון שעיצבת?

המוצר הראשון שעיצבתי היה דפי תזכורות לאמא שלי כשהייתי בת 6, הייתי מתארחת אצלה במשרד, והיו סביבי מכונות כתיבה וצילום, ניירות צבעוניים, דבקים, מספריים וכל הדברים הטובים של פעם, הייתי רואה איך אמא שלי מעצבת ידנית את הפתקים שלה וזה עורר בי את היצירתיות להכין לאמא דפים מעוצבים משלי.
המוצר הראשון שעיצבתי בסטודיו היה פוסטר ה-אהבה שלי, שלימים הפך למגנטים, ברכות ומנטרה לזוגות. העיצוב שלו פשוט עלה מהלב, מהצורך להכניס עוד אהבה לבית, להזכיר לזוגות כמה ברי מזל הם שיש להם אחד את השנייה, לזמן אהבה לרווקות ורווקים ובעיקר, לא לקחת את האהבה כמובן מאליו. להשקיע!

עם מי את מתייעצת לגבי עיצובים של פריטים חדשים?
אחותי!

היא תמיד שם בשבילי, גם לייעוץ, גם להחלטות גורליות וגם להחלטות קטנות של צבע או תזוזה ימינה או שמאלה. אני סומכת עליה בכל מצב, ומעריכה את הדעה שלה תמיד.

לאיזה מפורסם היית רוצה להיכנס לבית ולגלות שיש לו על המקרר מגנט בעיצובך?

וואו, שאלה טובה, אני חושבת שאם הייתי מגלה שיש ללואיז היי מגנט שלי על המקרר שלה, הייתי קופצת משמחה. גם אופרה וינפרי מבחינתי היא דמות מעוררת השראה ! , הדרך שלה, החזון, העשייה, השליחות שלה, עשיית הטוב.!

(אבל אני קודם צריכה להתחיל לעצב את המוצרים שלי באנגלית :) 



העיצובים שלך מאוד אופטימיים... האם את אדם אופטימי מטבעך?

אני אשה מאוד אופטימית. גם בגיל 13 הייתי מאמינה גדולה באהבה ובדברים טובים.
האופטימיות והשמחה שבי רק גדלו והתעצמו עם השנים ונוספו להם הידע שרכשתי והכלים היום יומיים שמלווים אותי כמו הכרת תודה והעצמה ואמונה בעצמי שעוזרים לי לחיות את חיי כמו שהמוצרים שלי מעודדים ומחזקים אחרים. 


מה היית רוצה לעצב אבל מפחיד אותך לגשת ולעשות?

טקסטיל, מצעים, מגבות, מפיות, כל העולם הזה קצת רחוק ממני כי זו הדפסה על חומר שחדש לי, ובכמויות שאני עובדת כרגע זה לא אפשרי עדיין.. מחכה לגדול עוד קצת ולהכניס שמחה ואוהבה לטקסטיל היום-יומי שלנו זה בטוח יהיה הדבר הבא שלי! 


בעוד 5 שנים מהיום שיעשו עלייך כתבה- מה תהיה הכותרת? ובאיזה עיתון זה יהיה?

אני מאמינה שעוד 5 שנים יכתבו עליי במגזינים גדולים לנשים בארץ, עם הכותרת :" אופטימיות נשית מדבקת!!"

                                                                                                                                                                                                                                                           אלה אומנים מהווים עבורך השראה?

מוזיקת ג'אז ומוזיקת סווינג ישנה היא חלק מהיום שלי, במיוחד כשאני יוצרת, מעצבת ומאיירת, כך ש 'אלה פיצ'גרלד' , 'לואי ארמסטרונג' ו'בובי דיי' מעוררים בי השראה וגעגועים לימים ישנים וטובים.

שתפי אותנו עם סיפור שריגש אותך שקשור למוצרים שאת מעצבת:

הרבה לקוחות שולחות לי תמונות של המוצרים שלי בחיי היום-יום שלהן, אם זה במשרד, על המקרר בבית, בחדר השינה, או ליד המחשב.
הן משתפות אותי כמה שמחה זה מכניס להן ליום ומבחינתי זה הדבר הכי מרגש שיכול להיות. זו הסיבה שאני מעצבת את המוצרים שלי, וזה נפלא לראות איך בעזרת המוצרים שלי אני מגיעה לאנשים ומעלה חיוך קטן על פניהן.

כל בוקר אני...לוקחת כמה נשימות טובות, מאחלת לעצמי יום טוב ושומעת שיר מקפיץ! 

כשעצוב ולא הולך...אני עוצרת להגיד תודה על כל הטוב שיש. ורואה טלוויזיה. זה השקט שלי.

חשוב לי שידעו שאני... מכורה לוינטג', חולמת כל לילה על ניו יורק.

לכל אחד מגיע... לחיות בשמחה, לאהוב ולהיות נאהב.

אני מחכה לרגע ש... אהיה שוב מאוהבת :)

איזה עצות את יכולה לתת למעצבים בתחילת דרכם?

תלמדו ותקראו הרבה, תסתובבו בכל מקום אפשרי ברשת, תכירו את השוק שלכם, תחדשו, אל תעתיקו.

ותמיד תישארו אותנטיים, תישארו אמתיים למי שאתם, ככה זה יוצא הכי טוב! :) 

אתר הסטודיו של ענבל גבור
*כל הזכויות על הצילומים והעיצובים שמורים לענבל גבור.

מגוון פריטים מעוצבים של ענבל ניתן למצוא בחנות המתנות שלי- J'aime מתנות משמחות, מדרחוב אבן ישראל 1 (פינת רחוב יפו 57) מרכז העיר ירושלים. ניתן גם להזמין און ליין מבלי לצאת מהבית כאן: https://my-stores.co.il/jaime
https://www.facebook.com/jaimegifts

לחיות את הרגע!

לאחרונה יצא לי לשמוע ממספר לקוחות כל מיני סיפורים על דברים שהם קנו ומרוב שהם יפים- פשוט לא השתמשו בהם!

לדוגמה- מישהי שקנתה ספל מקרמיקה, עבודת יד מיוחדת עם ציור של מומין לחברתה ובביקור חוזר בחנות היא סיפרה שהחברה שומרת על הספל וחרדה לשלומו (שמא יפול ויישבר) כך שהחליטה לא להשתמש בו בתור ספל אבל להציגו על מדף בחדר. זה נשמע לי לא הגיוני- קונים ספל אז אמורים לשתות ממנו... לא?

עוד דוגמה- בחור שקנה נרות מגולפים להבדלה סיפר לי שקנה נרות לחבריו וגם לעצמו ולאחותו. הנרות מאוד יפים ונראים מושלמים ואילו שימוש בנר יהרוס את השלמות. הוא סיפר לי ש"הכריח" את אחותו להדליק את הנר ובאמת להשתמש במטרה שלשמו נקנה- להבדלה! ואז הם גילו את היופי שבלחיות את הרגע- כשמדליקים את הנר הוא מאיר מבפנים וזה מראה נהדר.

מצד שני- ביקרו אצלי בחנות אמא ובת, ילדה בת 8 בערך שאוספת סבונים בצורות. כששאלתי כמה יש לה באוסף, האמא סיפרה לי שזה לא בדיוק אוסף, מדובר בסבונים והילדה מתקלחת איתם. האמא סיפרה את זה בצער ואני שמחתי והראתי לאמא את הצד החיובי שבדבר- הילדה חיה את הרגע! היא נהנית מהסבונים בזמן אמת. 

מסקנה: Life is too short- buy it!

עוד מסקנה: כבר קניתם? השתמשו בזה ותהנו מזה.
זה לא פשוט אבל זה הכל בראש, מקבלים החלטה ופועלים לפיה.

כל הפריטים שמופיעים בפוסט הזה נמכרים אצלי בחנות- מוזמנים להגיע ולהתחדש :)
J'aime מתנות משמחות, אבן ישראל 1 (פינת רחוב יפו 57) מרכז העיר ירושלים
החנות האינטרנטית נמצאת במרחק לחיצה: https://www.my-stores.co.il/jaime
עמוד הפייסבוק של החנות: https://www.facebook.com/jaimegifts?ref=hl
עקבו אחריי באינסטגרם: http://instagram.com/jaimegifts
לילך

ראיון עם ליאת בנימיני אריאל

את העיצובים של ליאת אני מוכרת בחנות ממש מההתחלה... אני זוכרת שביום שהיא הגיעה לירושלים וראיתי את הפריטים לייב נעתקה נשמתי וידעתי שהם מצאו בית חם ואוהב אצלי בחנות (שזה כמו משפחת אומנה זמנית) ושתפקידי למצוא להם בית מאמץ חם ואוהב. באותו יום כתבתי לה SMS שנמכרו דברים שלה... ואצלי יש תיאוריה- אם פריט נמכר באותו יום/יום למחרת הוא פריט טוב!

שלחתי לליאת מספר שאלות והנה תשובותיה. זה ראיון בשלט רחוק :)

הגדירי את עצמך בשבע מילים:
אמנית,מאיירת ומדריכת אמנות בעיסת נייר.




















איך הגעת לתחום?
נולדתי עם אמנות ושמחת יצירה.אחרי השירות הצבאי התחלתי לאייר ספרי ילדים .אחרי כ18 שנים ויותר ממאתיים ספרי ילדים,וספרי לימוד בעברית ואנגלית-החלטתי ללמוד הדרכת אמנות ותיאטרון בובות במדרשה לאמנות ברמת השרון (היום-בבית ברל).
נשביתי בקסמן של בובות התיאטרון ובמיוחד בנפלאות עיסת הנייר. אחרי סיום הלימודים הדרכתי במדרשה ובקהילה בנייית בובות תיאטרון,איור וכתיבה,ציור ופיסול בעיסת נייר.
היום אני יוצרת ומדריכה אמנות בעיסת נייר וחומרי מיחזור בסטודיו הפרטי שלי ,בביתי בכרכור.אני מציגה ומוכרת את עבודותי בחנות האמנים השיתופית-"יצירה מקומית" במדרחוב בזכרון יעקב,בתל אביב ב"דל ארטה"ובירושלים בחנות J"AIME מתנות משמחות.





מי המודל לחיקוי שלך?
ישנם כמה אמנים שאני מזדהה עם רוח היצירה שלהם.הגדול מכולם הוא גאודי,ואחריו הונדרטוואסר וניקי דה סנט פאל.שלושתם לא הייו שייכים לשום זרם אמנותי -הם עצמם היו זרם אמנותי בפני עצמו!
מחוברים לטבע,פילוסופים,פראיים ומסורים לחלוטין לאמנות וליצירה שלהם.

יצירתה של ניקי דה סנט פאל מוצבת בירושלים (גן המפלצת)

ממה את שואבת השראה לעיצובים?
אין דרך אחת..לפעמים זה משהו שנולד בתוכי-רצון להביע רגש,געגוע או רעיון,
לפעמים בעייה שנתקלים בה במהלך שיעור-או משאלה של מישהו-"ציירי לי כיבשה...
כמאיירת איירתי את חלומותיהם ומשאלותיהם של סופרים וקוראים-והיום קורה תהליך דומה -רק בתלת מימד

כמה זמן לוקח עד שנולד עיצוב חדש?
לפעמים שנים ולעיתים יום.רוב הזמן זה התהליך הפנימי-בדמיון שלי אני בונה והורסת,צובעת ,כותבת ,אורזת....לעשות זה כלום -זה החלק הקל..

אם לא היית אומנית, במה היית עוסקת?
הייתי עוסקת באיכות הסביבה.

איפה תהיי / את רוצה להיות בעוד 5 שנים מבחינה מקצועית?
הייתי רוצה לפרסם ספר-גם באינטרנט-על היצירה שלי ולעודד אנשים רבים ככל האפשר ללכת בדרך הזאת.
אני מתכוונת לפתח ענף של הדפסים של האמנות והאיור שלי ולהרחיב את אפשרויות השיווק שלי באינטרנט.
אני אשמח אם יזמינו אותי להנחיית סדנאות והשתלמויות בעיסת נייר בחו"ל...

מה היה הרגע (מבחינה עסקית) שטפחת לעצמך על השכם, רגע של גאווה ונחת להורים ולעצמך:
כשהייתי בת 17 נקלעה משפחתי לקשיים כלכליים.בחוצפה של מתבגרת הכרחתי את המזכירות בבית ספר התיכון היוקרתי בו למדתי לכבד את חתימתי (למרות שלא מלאו לי 18) ובזמן שבני גילי רק חיפשו לברוח מהשיעורים אני למדתי,עבדתי ומכרתי את ציורי ומימנתי בעצמי את הלימודים והבגרויות שלי.
גיליתי שאפשר ומאז ועד היום אני מתפרנסת מהאמנות שלי ומהדרכת האמנות-וזה לא קל אבל אני זוכרת בין פעם לפעם לטפוח לעצמי על השכם...

שתפי אותנו ברגע של אכזבה שקשור לעסק ואיך התמודדת איתו:
כשהייתי צעירה יותר-בשנות השלושים שלי-התאכזבתי כל שנה מחדש שלא זכיתי להוקרה-פרסים וכולי מבחוץ,ממוסדות כמו המוזיאון ועוד.
חברה טובה יעצה לי אז להפסיק להתייחס לזה ולהתרכז בעיקר-בעשייה שלי ובקהל האמיתי שלי-הילדים,וכך עשיתי.
מעולם לא קיבלתי פרס-אבל פגשתי מאות אנשים שאוהבים את עבודותי והן חלק בלתי נפרד ממחוזות הדמיון והנפש שלהם-עד עצם היום הזה

מה הכלים שהכי עזרו לך לצמוח?
התבוננות-בעולם מסביב,בעבודותיהם של אמנים אחרים.
שקדנות,חריצות ורצינות מקצועית ללא גבול
אופטימיות,סקרנות -(האינטרנט) והתחדשות מתמדת





אנא כתבי 3 עצות לאומנים בתחילת דרכם:
קחו את עצמכם ואת האמנות שלכם ברצינות
אל תתנו לאף אחד להגיד לכם במה אתם טובים-אתם חייבים לגלות זאת לבד
תלמדו איך לעשות דברים-את ה"מה"-אתם חייבים למצוא בראש שלכם

השלימי בקצרה את המשפטים הבאים:
מזל שיש לי...בריאות ושמחת היצירה
זה עושה לי טוב בלב כשאני רואה...בני אדם "נדלקים" מאמנות
עוד לא עשיתי...אמנות בטקסטיל וכמה ספרים שרציתי לכתוב-ועוד לא הייתי בהודו...
אני תמיד מזכירה לעצמי ש...אני רק בן אדם אחד וגם אני צריכה לישון לפעמים...
ברגעים של משבר אני...מנסה לחשוב בדרך אחרת על המצב ולהמציא פיתרון
אני תמיד חושבת על...האם הלב שלי נמצא היכן שנמצאות ידי 


האתר הצבעוני והמשמח של ליאת: http://www.liatart.com/
סרטון של ליאת מכינה רימון מעיסת נייר: https://www.youtube.com/watch?v=GmFRkxftJq0

הולה הופ אצלי בחנות

לפני כמה חודשים כתבה לי חברה- את חייבת למכור חישוקי הולה הופ אצלך בחנות! זה כיף וממכר וזה נהיה (שוב) להיט.

תגובתי הראשונה- מה הקשר? אני לא חנות ספורט! די נפנפתי את ההצעה...

ומאז...מספר בנות הזכירו באוזניי את נושא החישוקים הצבעוניים וכמה שהם מתאימים אצלי בחנות... האחרונה עשתה עבודה ממש טובה בלהלהיב אותי ונתתי לה OK לקנות לי חישוק כזה כדי שאני אתנסה. אהבתי גם את הרעיון שאוכל לקשט אותו. הזמנתי לי Duct tape וחיכיתי בקוצר רוח שכבר יגיע ואוכל לקשט אותו. 

בינתיים נזכרתי במישהי שקנתה אצלי וואשי טייפ ושלחה לי תמונה של החישוק שהיא קישטה. פניתי אליה ושאלתי אם היא יכולה להכין לחנות מספר חישוקים מקושטים. היא הפנתה אותי למומחית- מישהי שגם מדריכה בתחום וגם מכינה לבנות רבות. המומחית הכינה לי 10 חישוקים יפים יפים ובמספר גדלים ואפילו הסכימה שאצלם אותה לסרטון בו היא תיתן מספר טיפים. את הסרטון איתה עוד לא צילמתי אבל הנה סרטון בו עמית, האחיינית הרקדנית של צ'פי מדגימה את ההולה הופ. 

שלחנו את הסרטון במה'נשמע המשפחתי ושתי הסבתות הגיבו- סבתא אחת הגיבה שגם בילדותה זה היה להיט ואפילו המציאו שיר בנושא (ואז בערב ראש השנה שמענו את השיר ההזוי...). סבתא שניה (אמא של צ'פי) הגיבה שזה עושה אחלה פיגורה. יש לקרוא את המילה פיגורה עם ר' גרונית בטירוף! היא בכוונה בוחרת מילים עם ר'...

עכשיו ככה- החישוקים תלויים מחוץ לחנות- כל מי שרוצה להתנסות מוזמן. אני מספר פעמים ביום עושה לעיני העוברים והשבים ולכולם יש מה להגיד... אין אחד/אחת שלא זורק הערה. אם זה כל הכבוד, גם אני רוצה (אז בוא!), איזה יופי, כמה עולה?, אין מצב שאני אצליח (אם לא תנסי בטוח לא תצליחי...) ועוד ועוד הערות/ מבטים. אם היה מקום בתוך החנות אז הייתי עושה שם אבל אין מקום אז אני עושה ברחוב ושיקפצו לי כולם והערות שלהם.

מספר מסקנות:

אנשים פחדנים. מפחדים מהצל של עצמם בעיקר. מפחדים מהפדיחה. מפחדים מהכישלון. מפחדים מהפחד.

לרוב הגברים אין את זה... היחידים שכן הצליחו זה כאלה עם ניסיון בריקוד/ אתלטיקה/ קרקס (נו ברור שהוא מצליח, הוא גם הולך על חבל...)

נשים הרבה יותר קולטות את התנועה הנכונה... יודעות ישר לענטז.

ילדים הכי קוליים- עדיין לא מפחדים להיכשל, עדיין לא שמים פס על העולם ומה יגידו.

בשניים זה פחות מפחיד- לכן אני מצטרפת כדי שהפדיחה תתחלק בשניים.

זה אולי נראה קל אבל זאת פעילות ספורטיבית לכל דבר (קראתי ששורפים 600 קלוריות בשעה ומחזקים מאוד את שרירי הבטן)- בהתחלה הצלחתי 10 סיבובים... עכשיו אני מצליחה כבר 200 סיבובים ברצף. ביום הראשון שעשיתי חזרתי עם שרירים תפוסים בכ-ל הגוף.

רוצים גם?

מוזמנים אליי לחנות- J'aime מתנות משמחות, החנות ממוקמת במרכז העיר בירושלים, רחוב אבן ישראל 1 (פינת יפו 57)

www.facebook.com/jaimegifts

לילך